שיעור זה נכתב על ידי חבר צוות Local Solar System Foundation וניתן לשפר אותו על ידי מבקר מוסמך. האם אתה מוסמך בנושא זה?
הנה החוק המוזר ביותר של טיסה מסלולית: כדי לתפוס את ההתקדמות אתה מאט, וכדי לטוס גבוה יותר אתה מאיץ, לאחר מכן אתה בסופו של דבר מאט. וולטר הומן, מהנדס עירוני גרמני, פיתח בשנת 1925 את הדרך הזולה ביותר לנוע בין שני מסלולי מעגל. כמעט כל לווין במסלול גיאוסטציונרי הגיע לשם בעזרת הרעיון שלו.
תאיצי כדי לטפס, ואתה מגיע לאט יותר משעזבת.
תראה.
- Burn 1, forwards. המהירות הנוספת לא גורמת ללווין לנוע מהר יותר סביב המעגל שלו: היא מרחיבה את המעגל לellipse. הנקודה הנמוכה נשארת במקום בו התרחשה השריפת; הצד הרחוק עולה לגובה היעד.
- החוף. חצי מסלול בלי מנוע. הלוויין מטפס ועל, כמו כדור שזורקים למעלה, איט כשהוא הולך.
- שריפה 2, קדימה שוב. בראש זה איטי מדי כדי להישאר שם וירדה לאחור. דחיפה שנייה גורמת למסלול להיות מעגלי בגובה החדש.
מ-300 ק”מ למסלול גיאוסטציונרי, שתי השרפות יחד יוצרים בערך 3.9 קמ”ש, והטיול לוקח בערך 5 שעות ו-17 דקות..
הבנתי.
המהירות בכל נקודה במסלול מגיעה מ-vis-viva: v = √(μ(2/r − 1/a)). אליפסת הומאן מגעית לשתי המעגלות, כך שהציר החצי-גדול שלה הוא a_t = (r₁ + r₂)/2.
| רדיוס (קילומטרים) | מהירות (קמ”ש) | |
|---|---|---|
| מעגל ב-300 ק”מ. | 6,678 | 7.73 |
| העברה, נקודת ירידת | 6,678 | 10.15 |
| העברה, נקודה גבוהה | 42,164 | 1.61 |
| מעגלי, גיאוסטציונרי | 42,164 | 3.07 |
Burn 1 = 10.15 − 7.73 ≈ 2.43 km/s. Burn 2 = 3.07 − 1.61 ≈ 1.47 km/s. החוף הוא חצי מהזמן של אליפסת ההעברה: π√(a_t³/μ) ≈ 5.3 שעות.
(שיגורים גיאוסטציונריים אמיתיים צריכים גם לשנות את הנטייה של המסלול מאתר השיגור לקו המשווה, מה שעולה יותר; שיגור קרוב לקו המשווה חוסך דלק.)
אדון.
Δv₁ = √(μ/r₁)·(√(2r₂/(r₁+r₂)) − 1), Δv₂ = √(μ/r₂)·(1 − √(2r₁/(r₁+r₂)))
העברת הומאן היא העברה מינימלית של שני תנעים בין מסלולי מעגלים קו-מישוריים, כל עוד r₂/r₁ < 11.94. מעבר ליחס זה, העברת בי-אליפטית (שלוש שרפות, המגיעות מעבר למטרה ראשונה) עולה פחות Δv, במחיר של זמן רב יותר.
שריפה בנקודה הנמוכה היא גם המקום הכי יעיל להוסיף אנרגיה: אפקט אוברט אומרת שΔv נתון משנה את האנרגיה המסלולית הכי הרבה במקום בו החללית נעה הכי מהר, כיוון ש-Δ ≈ v·Δv.
נסה את זה.
השתמשו ב-vis-viva כדי לבדוק את המהירות בחלק העליון של ההעברה: μ = 398,600 km³/s², r = 42,164 km, a = 24,421 km. לאחר מכן, השוו אותה למהירות המעגלית ב 42,164 ק"מ. ההבדל הוא השריפה השנייה.
אתגרים הם המקום שבו הלמידה מתעקשת.
בחינה מהירה
3 שאלות מהירות. בחר תשובה כדי לראות אם אתה צודק.
-
כדי להגיע למסלול מעגלי גבוה יותר, השריפה הראשונה היא:
- A ישר למעלה
- B קדימה, מהר יותר.
- C לאחור, להאט
- D צדדי, מחוץ למסלול
הראה את התשובה
B. קדימה, מהר יותר.
-
במהלך החוף בין שתי השרפות, הלוויין:
- A מאיצה ככל שהיא מטפסת
- B "הוא מאט כשהוא מטפס"
- C שומר על אותה מהירות
- D עוצר בראש
הראה את התשובה
B. "הוא מאט כשהוא מטפס" טיפוס רחוק מכדור הארץ מסחר אנרגיה קינטית עבור אנרגיה פוטנציאלית, כמו כדור זרוק למעלה.
-
למה המסלול הגיאוסטציונרי מועיל?
- A זה הכי קרוב לכדור הארץ
- B לוויינים שם לוקחים יום אחד למסלול, אז הם נשארים על אותו המקום.
- C אין שם כבידה.
- D זה המסלול המהיר ביותר
הראה את התשובה
B. לוויינים שם לוקחים יום אחד למסלול, אז הם נשארים על אותו המקום.
שורה סופית
- קרא את השיעור.
- עבר את האתגר.
- עשיתי את הבחינה.
סימן את השיעור כסיים כדי לשמור אותו בקידמת ההתקדמות שלך במכשיר זה.
שיעור מושלם, עבודה טובה!
הבא בתור. חלונות שיגור: הדרך למאדיםמילים בשיעור זה
מקורות
- W. Hohmann, Die Erreichbarkeit der Himmelskörper (1925), NASA technical translation F-44
- NASA JPL, Basics of Space Flight, Chapter 4: Trajectories
- JPL SSD, Astrodynamic parameters
- R. Bate, D. Mueller, J. White, Fundamentals of Astrodynamics (Dover, 1971), ch. 3
שיעור זה מופץ תחת הרישיון CC BY-SA 4.0.